יום רביעי, 4 בינואר 2012

סבא משה "סבוש"


שמי משה, בן 57.
אם תשאלו את אשתי, היא תגיד לכם שאני מסוג האנשים שאוהבים לעשות דווקא, כי הרי תמיד כשהיא תגיד לי לא להחליף ערוץ בטלוויזיה, אני אתחיל לזפזפ. אבל בעיקר אם היא תגיד לי לא לאכול עוד חתיכת עוגה, הרי ברור לה שזה לא יעזור... אני פשוט אוכל יותר.

עברתי כבר ניתוח מעקפים, סבלתי מלחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה וסכרת; כל זאת רק בגלל שסבלתי ממשקל עודף. הגעתי למצב שהייתי מוכן כבר לוותר ולהמשיך לחיות את חיי תוך אכילה מבלי להתחשב באף אחד: מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה... עד ליום שבו הנכד שלי שלח לי איגרת שהכין בבית הספר (הוא כבר בכיתה א') בה כל מה שהוא ביקש זה ש"תהיה סבא שלי לעוד מלא זמן". הילדים האלה, לא חומק מהם דבר. בארוחות שישי הוא תמיד היה שואל אותי למה אני כל הזמן יושב ולא משחק איתו, וכנראה שמה את אשתי זורקת פה ושם "אתה עוד תמות לנו אם תמשיך ככה". אז הוא ביקש לשלוח לי איגרת מיוחדת, בה ביקש ממני "אל תמות סבא". 

הבנתי אז שאני חייב לקחת את עצמי בידיים. אשתי (שתחייה) חקרה בנושא ודרך חברים קיבלה המלצה על ד"ר נסטור. החלטנו שאין לי יותר מה להפסיד, חוץ מלראות את הנכדים שלי גדלים, וקבעתי פגישה. להגיד לכם שלא הייתי סקפטי אחרי כל מה שעברתי? ברור שכן. עד שהתיישבתי אצלו, וגיליתי, שגם הוא, כמוני, סבל ממשקל עודף.
ד"ר נסטור עזר לי להבין שאני חייב לשנות את כל ההתייחסות שלי, להתחיל לאט, אבל בצורה מבוקרת. ואני עוד חשבתי שדיאטה זה כאסח רציני, אבל הוא פשוט לימד אותי את השיטה.
שיניתי את כל אורח החיים שלי בזכותו, והאמת, שאשתי נרתמה למאמץ גם היא.
במהלך שלושת החודשים שאנו עובדים יחד, ירדתי כבר 12 ק"ג, ואני כבר מרגיש טוב יותר, כאילו הוקל לי.

אם הייתם שואלים אותי אז, שם דבר לא היה משנה אותי. היום אני יודע להגיד לכם שד"ר נסטור שבר לי החסמים ולימד אותי דרך חיים.

אז כל אלו שרוצים עוד להיות שם בשביל לראות את הנכדים שלהם גדלים – אל תאבדו תקווה. אם אני הצלחתי, באמת כל אחד יכול.